אחד הרווחים המשמעותיים של הטיול הזה, מבחינתי, הוא להראות לילדים ולהזכיר לי שאפשר לחלום. לא לפחד להגדיר לעצמי אפילו אלף חלומות. חלק אגשים וחלק לא, וזה ממש בסדר. חלק יהיו ממש גדולים וחלק יהיו קטנטנים ונקודתיים. חלק תלויים רק בי וחלק זקוקים לעוד שותפים. חלק אחשוב שלעולם לא יוגשמו ופתאום זה יקרה. חלק אהייה בטוחה שהנה זה קורה ובסוף לא. אבל לא להפסיק לחלום. כי חלום זה חתיכת כוח מניע מצוין.
אז להלן חלק מהחלומות שהוגשמו עד כה במסע הזה. גדולים וקטנים.
-
קודם כל, היציאה למסע. אם הייתם שואלים אותי חצי שעה לפני שמאור אמר לי "בואי ניסע" (כתגובה לקנטור על קיטור -"אז למה שלא ניסע לטייל כמה חודשים?"), אם יש סיכוי שנצא להרפתקאה כזו, הייתי אומרת לכם שאתם חיים בסרט. לא שלא חלמתי, כאמור, אבל מסוג החלומות שמחזיקים ולא מדמיינים שיתגשמו. והנה. אני כותבת מדירה מתוקה שמצאנו בסייגון, ויאטנם, אחרי שאנחנו בדרכים כבר 8 חודשים.
-
קעקוע חדש – שנים אני רוצה לעשות עוד קעקוע. לא מצאתי את הציור הנכון. והנה. מצאתי. ובאודייפור שבמדינת רג'אסטן, פינקתי את עצמי בחריטת דיו על העור.
-
באנג'י – בגיל 16 חסכתי כסף לעשות באנג'י בארץ. ואז גיליתי שמדובר בקפיצה ממנוף באמצע שום נוף. החלטתי לא להוציא את הכסף. בטיול במקסיקו לפני כמה שנים כבר הייתי עם הרתמה עלי, בדרכי לקפוץ מגשר, ואז המפעיל הודיע לי שהמחיר הוא פי שתיים ממה שהוא סגר איתי. התעצבנתי, הורדתי את הרתמה והלכתי. ברישיקש, סוף סוף זה קרה. כל כך חיכיתי לזה שקפצתי עוד לפני שהמפעיל הספיק לספור עד 3. חוויה אדירה!
-
לראות פוג'ה – הראשונה: הוזמנו לבית של שם, סוכן הנסיעות הלבבי, לפוג'ה אינטימית לסיום צום דורגא. ישבנו עם ילדי השכונה, אכלנו מנחה וקיבלנו שי והצצה לעולם ההודי הפנימי המיוחד. השניה: פוג'ה המונית ברישיקש, על שפת הגנגס, עם מלאאאאא הודים, ישבנו וניסינו להבין מה קורה מסביבנו ואפילו שחררנו מנחה על המים.
-
לגלוש – תמיד רציתי ותמיד היו סיבות למה לא ולמה זה יקר מדי או אין לי זמן. בורקלה שבמדינת קרלה סוף סוף עליתי על גלשן ואפילו הצלחתי לעמוד כמה פעמים. אמנם רק שיעור אחד בנתיים, אבל זה חלום בהמשכים, אולי עוד יצא לעבוד על זה 🙂
-
לנסוע ברכבת הודית. זה תמיד נשמע לי חוויה. ואכן כך. עם כל הצחנה והצפיפות, אני ממש מחובבי הז'אנר. ולציין שתמיד נסענו ברכבות בקרונות הכי זולים ועממים. לא מטעמי אותנטיות… מטעמי חיסכון, וגם כי מי שמחליט ברגע האחרון לאן הוא נוסע לא יכול להיות בררן. הכרטיסים היחידים שנשארים הם הרבה פעמים הכרטיסים האלה.
-
לקרוא. המון. אני מחסלת פה ספרים בקצב הסמבה. גם הילדים. זה נפלא.
-
יוגה- שוב, מסוג הדברים שתמיד רציתי ולא הספקתי. אז בגואה עשיתי כמה שיעורים אצל גליה המקסימה והיסודית והיא אפילו ציידה אותי בכלים להמשיך לבד. אני עוד לא שם. המזרון שקניתי נסחב איתנו ממקום למקום וכמעט לא ראה אור יום, עד שפגשתי את איילת ובשבועיים האחרונים אני פותחת ביחד איתה כל יום ביוגה. וצ'ופר חדש בהנהגת שני – אקרויוגה עם הילדים לקינוח.
ואני בטוחה שאם אני אחשוב על זה אני אמצא עוד מלא חלומות קטנים שהוגשמו ויש עוד מלא שנולדים כל הזמן.
זה בעצם כל הקסם, לא?