3 חודשים בהודו. קצת מתחילים להבין מי נגד מי, איך מתנהלים, דברים בסיסיים.
עזבנו את חופי הדרום והגענו למומביי.
עיר ענקית!!! 23 מליון (!) תושבים. איזורי עוני מחפיר לצד איזורי פאר משוגע.
חיפשנו ומצאנו מקום לינה זול יחסית. הפעם ברובע המוסלמי של העיר. איזור מוזנח רועש וצפוף. חדר קטנטן, שתי מיטות, חלון קטן, עם מזגן שפקיד הקבלה מדליק ומכבה לפי רצונו ממקום מושבו. בחוץ, בלילה, רואים את משפחות שלמות לנות בסככות ארעיות ברחוב.
אבל אנחנו, אנחנו אוהבים ערים. וקצת עליבות ועוני לא יפחידו אותנו. בבוקר יצאנו לתור את העיר. אחרי שלקחנו מונית לכיוון החלקים הנאים יותר של העיר החלנו בשיטוט חסר מטרה. עברנו בשער מומביי, האכלנו יונים, התחמקנו ממוכרי תמונות שרצו לצלם אותנו ולהדפיס לנו את התמונה המהממת שלנו במקום, צעדנו ליד מלון הטאג' מאהל (אני חששתי להכנס עם הבנדיטים ללובי),  מצאנו קונדיטוריה מפתיעה וחיפשנו אחר מקום לינה קצת יותר נעים. אל דאגה, לא מצאנו :).
החלטנו להחכים קצת ולקחנו את עצמינו ואת טפינו למוזיאון תרבות הודו שבעבר נקרא מוזיאון הנסיך מווילס ועכשיו נקרא Chhatrapati Shivaji Maharaj Vastu Sangrahalaya . משהו אצל הילדים נפתח. פתאום היו צמאים לכל פיסת מידע על התרבות ההודית, ובעיקר על סיפורי האלים. הסתובבנו במוזיאון כשאני או מאור עם האוזניות של מדריך השמע והילדים (בעיקר גיא) מתעקשים לשמוע על כל מיצג ומיצג. היה מתיש ונפלא. מאז הרצון לשמוע עוד ועוד על דת ההינדו ועל התרבות ההודית מלווה אותנו לאורך הטיול. תענוג! הספר על האלים ההודים שקיבלנו מסבא יוסי הפך לספר קריאה כמעט יומיומי לתקופה מסוימת, והילדים גילו בקיאות מפתיעה מול ההודים שפגשנו בהמשך.
מספרים שבמומבי יש את "הגנים התלויים". פלא של ממש. לא נלך לראות? ברור שהלכנו. נראה לי שהנהג שהביא אותנו לשם נקרע מצחוק אחרי שירדנו. עולב עולבי עולבים. גינה ציבורית, קצת תאורה ביזארית, גן שעשועים פצפון ומתפרק, גנים מוזנחים ועלובים. לפחות אחרי שיצאנו משם מצאנו מכולת עם נוטלה(!).
הגנים התלויים. אין פה מה לראות.
ביום האחרון החלטנו להשתמש בשירותיו של "הנהג בעל 6 האצבעות". נהג מונית חמוד, שלקח אותנו את אחת הנסיעות ומצא חן בעיננו, והיו לו 6 אצבעות בידו השמאלית. כולנו היינו קצת מהופנטים לשימוש באצבע העודפת. החלטנו לצאת מהמלון בבוקר, להעמיס את התיקים על המונית, לנסוע למכבסה הגדולה DHOBI GHAT ומשם לתחנת האוטובוס, להמתין לנסיעה ליעד הבא. הנהג החליט שרק הנסיעה למכבסה לא מצדיקה את הסכום שהסכמנו עליו והחליט להסיע אותנו בכל העיר. מפה לשם, ראינו את האקווריום העירוני (שהיה סגור), את הפלנטריום (לא היו תכנים באנגלית), מזח עם נוף יפיפה של העיר, מסעדה יקרה מדי. כמעט איחרנו לאוטובוס…. המכבסה הגדולה, אגב, הייתה מעניינת ביותר. עברנו בכל השטח עם מדריך מהקרטל המקומי תמורת סכום צנוע. קיבלנו הצצה לחיי הכובסים עם הסברים מפורטים על המבנה החברתי של הקסטה של הכובסים, על הטכניקות השונות של הכביסה, ובכלל על אופן החיים במקום.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *