ורקלה.
עברנו כמעט בכל המסעדות. יש לנו כבר מקום מועדף, LITTLE TIBET, הצוות מברך אותנו לשלום בחיוך של מכרים ותיקים.
המוכרות בטיילת כבר לא מפצירות בנו להכנס לחנות ובמקום זה אנחנו מפטפטים עם אחד ממוכרי הדגים באופן קבוע.
אנחנו מכירים כבר את שמות כל הדגים שמונחים על הדוכן, ויודעים את מי הכי מאתגר לתפוס (דג חרב. חתכ'ת רוח קרב לפי הסיפורים. קצת מעציב לראות אותו מסיים בכל זאת על דוכן לאכילה)
בדרכנו לחוף אנחנו עוברים באופן קבוע דרך גסט-האוס לא שלנו. למנהל שם ולגיא יש ברכת שלום קבועה.
תמיד עוצרים לומר שלום גם לזיקיות שעל העץ.
עוקבים אחרי העורבים החצופים בעודם מנסים לחטוף אוכל מאיזה צלחת, או רועשים מעל צמרות העצים.
אני כבר יודעת איפה כדאי לקנות פירות.
קניתי שרוואל. מתחילה להשיל את את הבגדים של הארץ.
אני מתחילה להבין את הים. הזרמים השונים של הבוקר והערב. האיזור של הגלים השווים. ממה להזהר.
עברנו דירה, והמקום החדש מתאים לנו בול.
שיחקנו טאקי עם מתיו מקנדה, הוא ניצח אותנו ב3 מתוך 4 משחקים.
הוא גם ניצח את אורי בשחמט.
כדורעף עם הטבח ההודי. כדורסל עם קלאודיה מאנגליה.
נסענו בריקשה (6 אנשים!) לחפש פסטיבל.
הילדים מקבלים מטלות.
מחפשים בעצלתיים את התחנה הבאה.
נראה לי שהתחיל.
יעל….!!!
נשמע כמו גן עדן. למרות המשקפיים שגזל ים הכייסים… 🙂
הייתי רוצה כל כך לשבת איתכם על איזה משקה הודי צונן ולשמוע את ההרצאות של הילדים על מה שלמדו!
איזה כיף שהתחיל באמת.
ד"ש לכולם,
אוהבת ומתגעגעת!!
הי, כייף לקרוא אתכם! מלא הומור עצמי יש למשפחה שלכם. תמשיכו זה מעניין ומצחיק ושימו עוד תמונות . ד"ש מג'וני.