תל-אביב, ישראל – ורקלה, הודו
פוסט ארוך במיוחד ובו נספר על 48 השעות הראשונות: המראות, נחיתות, יחסים בינלאומיים, אלתורים של הרגע האחרון, תקלות צפויות ותקלות בלתי-צפויות, עד ש(ספוילר) הגענו לאינקרדיבל אינדיה ולנקודת המוצא של המסע.
"בטח! זה שטויות לנסוע דרך מדינות ערב!"
המסלול שקבענו לעצמנו מתל אביב למומבאי לקח אותנו דרך איסטנבול-כוויית-בחריין ותחנה אחרונה מומבאי (זה לפני הטיסה הפנימית מומבאי-טריונדרום). היה ברור שזה מסלול לא רגיל ואפילו יוצא דופן, אבל העדר הערות האזהרה מחד והאמירות ששמענו ממכרים ובני משפחה שאין בעיה לנסוע דרך דובאי, דוחה, ריאד וכו' מאידך, שכנעו אותנו ששווה לנסות - שווה ברמה של בין $100-$200 לכרטיס. אז קנינו.
אז... קנינו.
ואם קונים אז נוסעים, נכון?
באיסטנבול, בעודנו מנסים לעלות למטוס גילינו שלא. לא נוסעים לשום מקום.
אבל אני מקדים את המאוחר. נתחיל בהתחלה:
"זו המראה לצורך נחיתה."
את הטיסה מתל אביב לאיסטנבול בילינו בנעימים. אמנם היה צפוף אבל החוויה הראשונית של אורי וגיא לטוס במטוס ועוד למדינה אחרת היה מדבק - ההמראה היתה מאורע ממש מלהיב (אורי לשני: "יוווווו! איזה כיף! אני לא מאמין שאת לא אוהבת את זה!" -...
