נוסעים לקודאי-קאנאל

נוסעים לקודאי-קאנאל

14 בינואר, 9:30 בבוקר בתחנת האוטובוס במדוראי. אנחנו מגיעים אליה 5 בריקשה אחת עם כל התיקים והציוד. הנהג מוריד אותנו בכניסה וכשאנחנו שואלים לאיזה רציף אנחנו אמורים לגשת הוא מנופף בידו במחווה כללית מאוד לכיוון התחנה - כל רציף יהיה בסדר - כאילו הניחו את כולה כאן רק בשבילנו. אנחנו מניחים את התיקים במערום, מתיישבים על הרצפה ואני יוצא לברר איזה אוטובוס יוצא לק"ק ובאיזו שעה. שני סדרנים במדי חום-זית (אני עיוור צבעים אז אל תתפסו אותי במילה) מספרים לי שאנחנו במקום הנכון וכשאפשר יהיה לעלות על האוטובוס הם יספרו לנו. אני נושם עמוק ולמרות שאני לא יודע מה לוח הזמנים, לא בטוח מאיזה רציף עולים, אין לי כרטיסים ביד ואני לא יודע באיזו תחנה יורדים, אני מחליט לשחרר - מתי שהוא צריך להאמין שיהיה בסדר ושלא ישכחו אותנו פה, לא? בזמן הלא ברור שנותר לנו עד הנסיעה אני סורק את התחנה, מחפש לנו משהו לאכול. אני עובר מדוכן לדוכן, מדאבה לדאבה, מביט במה שיש להודים להציע: שלל גדול מאוד של...
קראו עוד