טוב, הילדים מחורפנים.
אולי אני משליך אבל נראה שההתרגשות והציפיה ללא-נודע מעבירה את כולנו על דעתנו במידה זו או אחרת. הילדים אפילו לא יודעים שהם מחורפנים אבל ביומיים האחרונים אפשר לראות את זה בהרגלי השינה שלהם, במצב הבריאותי (המתגרד), ובקשת מצבי הרוח שהם מפגינים. אם ב-24 שעות הקרובות נקבל הודעה שאי-אילו מהטיסות שלוקחות אותנו להודו מתאחרת (עיין ערך: 'השרשור' - נתב"ג->איסטנבול->קוויית->בחריין->מומבאי) הילדים יאבדו את זה לגמרי (ושוב, אולי תמצאו שאני משליך.)
את 24 השעות האחרונות אנחנו מעבירים בסגירת קצוות וביצוע משימות ששכחנו לבצע עד עכשיו (איך משמרים קופות גמל וגמולי השתלמות בחל"ת?, איך מבצעים את תשלומי הביטוח לאומי באופן עצמאי?, מעבירים פרויקטים שלא הסתיימו ואי אפשר לקחת אותם לחו"ל למחליפים ראויים, וכו'), בפרידות מחברים ובני משפחה (מרגיש כמו לשבת שבעה), והכי הכי קשה - בלהחליט אילו ספרים לוקחים איתנו - אני באופן אישי מנסה לעשות את המעבר לפורמט הדיגיטלי אבל בינתיים ללא הצלחה (אני לא בטוח שאני רוצה להצליח במעבר הזה, למרות שאני יודע שהגב שלי יודה לי)
נכון לשעה זו הספרים שאנחנו...